Evangeion או הדבר הכי אדיר שנוצר במדיום הטלוויזיוני

נשאלתי לפני יום יומיים מה האנימה הראשונה שראיתי. כמו שכבר הזכרתי, אם מתעלמים מכל האנימות של הערוץ הראשון (נילס, פינוקיו וכו'), שכמה שהן נהדרות, הן מספיק אירופאיות באופי כדי שלא יהיה מושג שהן אנימות, האנימה הראשונה הייתה פוקימון. אבל גם פוקימון הייתה דבר מאוד חדשני בארץ ומה שפתח את הדרך לדיג'ימון ויוגיהו ודרגון בול, ורק אז באמת נחשפתי לכל הז'אנר. ואז הגיעה Neon Genesis Evangelion. אני לא חושב שאז עוד הבנתי מה אני רואה בכלל, אבל היום אני אומר בפה מלא- מדובר ביצירת אומנות אלמוותית.

הידאקי אנו היה אנימטור צעיר כשהוא הצטרף לצוות של הייאו מיאזקי (הנסיכה מונונוקי, המסע המופלא זוכה האוסקר, הטירה הנעה, ועוד רבים וטובים). מיאזקי כל כך התרשם מהעבודה שהוא נתן לאנו לצייר את חלק השיא של הנסיכה מעמק הרוח, שעוד טרם ראיתי, אך סומך על מיאזקי שזאת חוויה בלתי נשכחת. משם הדרך של אנו לתהילה הייתה סלולה. אך בשלב מסויים בתחילת שנות התשעים אנו נכנס לדיכאון עמוק. הסיבה המפורשת לא ברורה, אך בשנת 1995 לאחר ארבע שנים, הוא החליט להמיר את הדיכאון הזה לסדרה, הוא הפך את עצמו לשינג'י איקארי, ולמיסאטו קאטצורגי, ולריצקו אקאגי, ודרכם העביר את התחושות שלו.
השנה היא 2015 והעולם בונה את עצמו מחדש לאחר המכה השנייה (Second Impact), פיצוץ מסתורי שיש אומרים נגרם ממטאור, והשמיד את רוב אוכלוסיית העולם. עבר מאז כמעט עשור וחצי, ובלי אזהרה, האנושות מותקפת ע"י המלאכים, ספק חייזרים ספק מפלצות הזויות וענקיות, שתוקפים את העיר טוקיו 3. התקווה היחידה להצלת העולם נתונה בידי אחד שינג'י איקארי, שרק הוא יכול לתפעל את הEvangelion, רובוט ענק ומתוחכם שהוא היחידי שיכול להביס את המלאכים.

כשאני מנסה לתקצר את העלילה זה מדהים כמה פשוטה וז'נרית היא נשמעת, כל כך פשוטה וז'נרית שזה נראה כמו ניסיון מכוון של אנו לגרום לה להיראות כזאת. אך מהר מאוד אנחנו מגלים שהדברים לא כאלה פשוטים. שינג'י מתברר מהר מאוד כילד מאוד בעייתי. אמנם הוא בן 14 וזה קצת קשה לצפות מאחד כזה להציל את העולם כל שבוע בשביל רייטינג, אבל שינג'י עוד יותר בעייתי מזה. בלי אימא, ועם אבא שכל העניין שהוא מפגין בשינג'י קשורה בעובדה שהוא הבוס של הארגון שמפעיל את האבנגליון (או אווה בקיצור), ארגון נרב (Nerv), שינג'י מפתח בעיות אישיות מאוד בולטות, נטייה לברוח מבעיות, וחוסר יכולת לתקשר עם אחרים. שינג'י נשאר תחת חסותה של אחת מיסאטו קאטסורגי, בחורה צעירה אך משפיעה מאוד בנרב, שלמרות שהיא במבט ראשון נראית כמו ההפך המוחלט של שינג'י, היא למעשה מאוד דומה לו, רק ששינג'י פחות צבוע לגבי הבעיות שלו.

"Both are extremely afraid of being hurt.  Both are unsuitable-lacking the positive
attitude-for what people call heroes of an adventure.   But in any case, they are the
heroes of this story."

הידאקי אנו על מיסאטו ושינג'י

אבל כמה שהדמויות מורכבות, וכל דמות מורכבת בצורה שלא תיאמן, הן בכלל לא הסיבה שהעלילה של Evangelion מורכבת יותר מהניסיון של הארכיטקט להסביר לניאו ולנו מה לעזאזל קורה בMatrix Reloded. בלי לחשוף יותר מידי עלילה, כמה שאלות מעניינות- מה הייעוד של נרב? 15 שנה הם בונים את האוות האלה להלחם במה בדיוק? איך הם ידעו על המלאכים לפני כן? האם האוות הן מכונות בלבד? מהר מאוד מגלים שהתשובה היא לא. אז אם לא, מה הן?

האנימה התחילה את שידוריה ברצועת שידורי ילדים ביפן, אך מהר מאוד עברה לשעות הערב, רצועת מבוגרים שזכתה להצלחה. תמיד חשבתי שהסיבה שהיא שודרה ברצועת ילדים בהתחלה היא בגלל מפיקים שלא מבינים מהחיים שלהם וראו פרק אחד אז החליטו שזה מכות עם רובוטים ושמו את זה שם, אבל על פי וויקיפדיה, אנו אמר שזה היה מכוון. Anno felt that people should be exposed to the realities of life at as young an age as possible כך נכתב בוויקי. תבחרו להאמין לכך או לא, אני מוצא את זה אמין באיזשהו מקום. כי הסדרה מכילה הרבה בני נוער לצד מבוגרים, בני הנוער בעולם שלהם, והעולם הזה מאוד קיצוני כמו גיל ההתבגרות, לפעמים מאוד שמח, ולפעמים מאוד נוראי, בעוד עולם המבוגרים של הסדרה מציג את המציאות כמו שהיא, לא יפה, אך גם לא קיצונית לשום כיוון. קיימת.

שינג'י כמובן הוא לא טייס האוות היחיד בסדרה, יש לנו גם את ריי וגם את אסקה, שמצטרפת יותר מאוחר. גם ריי מאוד ביישנית ומאוד קשה לה לתקשר עם אנשים, מסיבות שהן ספויילר מטורף, ובמהלך הסדרה היא עושה שינוי, אבל אנו המתעלל לא אוהב שהדמויות שלו שמחות מידי. אסקה מהצד השני, היא דמות שצריך לצייר על דגל הטסונדרה (על כך אכתוב בהרחבה בקרוב), והיא מציגה גישה מאוד עויינת כלפי כל הסובבים אותה, מסיבות לא כל כך שונות מהשאר. הפחד הזה, להיפגע ע"י יצירת קשר, קיבל בסדרה (ואולי גם זה שאול ממקום אחר) את השם דילמת הקיפוד, וכמעט כל הדמויות הראשיות סובלות מהדילמה הזאת באופן כזה או אחר, מעין טביעת אצבע שאנו השאיר מעצמו אצל כל דמות. העניין המעניין הוא שהדמויות כל כך שונות אחת מהשנייה, שרק עכשיו שאני בוחן את זה בדקדוק אני מוצא שכולן מכילות את זה.

אז דיברנו על דמויות ועלילה, אבל מה עם אקשן, מה עם סאונד, ואנימציה? הסדרה שודרה מזמן. המון מזמן. אבל עדיין, סאונד זה סאונד, ובאוונגליון הסאונד הוא מהטובים שראיתי באנימה כלשהי. הוא פשוט נשאר איתך. מנגינות קצביות ומרשימות ורטרו כאלה, עם כלי נשיפה מצד אחד ומצד שני גיטרה חשמלית ברגע שהחיה מתעוררת. אפילו מוזיקה קלאסית אפשר לשמוע באחד הפרקים המאוחרים, וכשזה קורה זה מפתיע אך בניגוד למה שתצפו זה לא יצחיק אלא ירגש עד דמעות. אבל גברים לא בוכים. בכל מקרה, גם הפתיח מעולה, אמנם לא ברמה של קלאסיקה שאזמזם לנצח, אבל הוא טוב מספיק, והסיום הוא דוקא הטוב מהשניים. הוא נקרא Fly me To The moon, ואם זה נשמע לכם מוכר, אז שאפו לכם בתור התחלה, כי אני לא זיהיתי עד ממש לא מזמן שבעצם מדובר בעיבוד לשיר ידוע של פרנק סינטרה. וכשאני אומר עיבוד, אני מתכוון לעיבודים. כל פרק מקבל עיבוד שונה לשיר, לעיתים יותר נאמן למקור, ולעיתים  שונה לגמרי, עם גוונים יותר קצביים ופופים, כשאם מחשיבים את כל הגרסאות שהופיעו בסדרה ובסרטים, קיימים 31 (!) עיבודים שונים. כל פעם מדבבת של דמות נשית אחרת עושה את העיבוד וזה פשוט נהדר.

ואיך האקשן? רטרו מהסוג המשובח ביותר. האקשן מאוד איטי, המלאכים והאוות לוקחים את הזמן, אבל יש בזה יופי מסויים. יש קצת הרבה דם בחלקים מסויימים של האנימה, אבל לרוב הקרבות די סטריליים, לפחות בחלק הראשון שלה. לקראת החלק השני האקשן מפנה הרבה מקום לקרבות פנימיים שעוברות הדמויות הראשיות בתוך האוות עם עצמן. השליטה באווה לא מצריכה קורס טיס, אלא סינכרון, מעין מחשבה צלולה ונקייה כמה שאפשר מקונפליקטים פנימיים. אבל ככל שהסדרה מתקדמת, הדברים נראים יותר עגומים בשביל שינג'י ואסקה, ומיסאטו שאחראית לדאוג למצב הנפשי שלהם, נמצאת בבעיות משל עצמה. כולם נמצאים במעגל של הרס עצמי, שמגיע לשיא בשני הפרקים האחרונים עד שהחומה נשברת והם מוכנים לחזור לעולם (קצת הרבה כמו המסע של אנו מחוץ למעגל הייאוש, ולאוהבי פינק פלויד, המסע של פינק לשבור את החומה).

אם כבר הזכרתי את שני הפרקים האחרונים, בלי לספר יותר מידי, הם לא היו כל כך מספקים למעריצים הרבים שנוצרו לאנימה. שום בוס פייט. שום סגירה ברורה. המעריצים שלחו עשרות מכתבי תלונה ואף כמה מכתבי איום ישירות להידאקי אנו, שהחליט לחזור לשולחן העריכה ולהביא להם סוף עלילתי ראוי. וכך יצא לאור The End of Evangelion. אישית אני מאמין שהוא עשה את כל זה רק כדי שהוא יוכל לשים את מכתבי האיום שנשלחו לו בסרט, זה בהחלט שניות משעשעות. מעבר לזה הסרט שהיה אמור להיות סוף אלטרנטיבי לשני הפרקים הללו, היה עוד יותר מדכא ופרובוקטיבי מהפרקים המקוריים ועורר עוד יותר בלאגן, אבל היה בעיני גם כל הדברים שמעולים בסדרה הזאת.

Neon Genesis Evangelion היא יצירת אמנות. מעבר לזה היא הדבר הכי טוב שראיתי בטלוויזיה. מעבר לזה, היא תצוגת תכלית למה זה אנימה באמת. והיא לא בוחרת בדרך קלה לעשות את זה. במקום לקחת סיפור מערבי ולצייר אותו באנימה כמו שאנימות סיינן רבות עושות, היא לוקחת את הדברים הכי מזוהים בעיני עם עולם האנימה, שזה רובוטים ענקיים נלחמים במפלצות, בחורות בלבוש צמוד, ילדים במדי בית ספר, קומדית טעויות קטנה, ומשלבת אותם בצורה בוגרת ומורכבת שיוצרת דרמה פסיכולוגית ופילוסופית שמהווה מטאפורה מדהימה לחיים, ומתעסקת בשאלה הקיומית למה לחיות? למה להיקשר? האם הסיכון שווה את זה? כל מי שחושב שאנימה זה רק רובוטים ומפלצות מוזמן לראות את אוונגליון, ואז לראות שוב (כדי להבין מה הוא ראה) ואז נראה אותו אומר את זה.

Neon Genesis Evangelion|
הפקת Gainax|אקשן, דרמה, מכה, מד"ב, מיינדפאק|26 פרקים+ סרט (יש עוד סרט אבל אין בו שום דבר חדש. יש גם את סדרת Rebuild of החדשה שעליה אני עוד אדבר)| שודר מאוקטובר 1995 עד מרץ 1996